/
התחלתי לעבוד כדיילת אוויר באל-על, באפריל 1984.
זו היתה עבודה קשה
וזה היה כיף גדול. מאוד גדול
מעבר לכל הדברים הכיפיים שאפשר לדמיין, היה בונוס מיוחד:
בחודש אפריל, כשנחתנו בנתב"ג ופתחנו את הדלתות ההרמטיות
של צינור הפלדה הזה, העמוס אדם
ואוויר מחולל בשעות של דחיסות
האוויר שהיכה בנו היה משב פרדסים

היינו עובדים עונתיים, תיגבור לעונות הבוערות
ומתישהו אחרי החגים היו מפטרים אותנו
וקוראים לנו שוב לשירות לפי הצורך…
לקראת האביב הבא קיוויתי, הו כמה קיוויתי
ולא האמנתי
שיקראו לי כבר באפריל
בשביל פריחת ההדרים

היום, בדירת הקרקע הראשונה בחיי
שחדר המגורים שלה נפער אל תוך גינת פרא קטנה
חגגנו לאמי יום הולדת שמונים
קבל משפחה וחברים
ופריחת הדרים שנטע בעל הבית החרוץ שלי:
קלמטינה וליים

*

מה שלום אימך, שאלתי את ה.
במסיבת יומולדת של ילדים, לפני שבועיים.
אימה, ר., חברה ותיקה של אימי.
ה. הנידה בראשה לשלילה
אחרי רגע או שניים אמרה, זה עוד לא הסוף.
אמרתי ל-ה. שאנחנו חוגגים לאמי 80, שהיינו רוצים להזמין את אימה.
ה. הסבה מבטה ושתקה

*

ר. הולכת למות ביום שלישי, סיפרה לי אמי
לפני כשנה.
אני בטוחה שזה היה השנה, כי אמי כבר גרה כאן בשכונה
ולמרות מחלתה, יכולה היתה ללכת אל ר. ברגל, לבקרה.

איך היא תמות, שאלתי
צ. תעזור לה. היא רופאה. היא יודעת מה לעשות.
חיכיתי דרוכה
ידעתי שעבור אימי יהיה זה אובדן, מהול בסוג של ניצחון.
בשבוע שבועיים הראשונים שלה כאן, בדירתה החדשה
נראה היה לכולנו שהיא בדיכאון
והיתה מעדיפה לשים קץ לחיים, שכבר לא נראו לה ראויים לחיותם.
הצלחתה העתידית של ר. אולי נתפסה בעיניה כאישוש
שאפשר
שמותר

אבל ר. לא מתה
לא אז, לפני חודשים ארוכים
ואפילו ראיתי אותה פעם פעמיים, ואמי ביקרה אותה מאז לא אחת

היום אחר הצהרים, בעודנו מסיימים את המסיבה המאוד מרגשת
ליום הולדתה השמונים של אמי
סיימה ר. את חייה בשוויץ
באותו מוסד של חסד
שבו שמים סוף לחייהם אנשים שאיבדו טעם וערך
בחיים שכבר אינם חיים

*

מחלון הסלון מתגנב הביתה ריח פריחת ההדרים

.

.

את הטקסט שכאן למעלה כתבתי ביום ששי בחודש מרץ, מייד לאחר מסיבת יום ההולדת של אימא שלי.
המסיבה היתה מאוד מרגשת, לכולנו, ובעיקר בשבילה.
היא חיכתה הרבה למסיבה, והתרגשה לקראתה כמו ילדה בת שמונה.

זה מה שכתבתי לה, והקראתי במסיבה (בכמה שינויים קטנים לשמירה על פרטיות):

קופת חולים, את מציינת, כשאנחנו עוברות לייד בניין גדול
שעליו הסמל של "כללית".
את מתגעגעת למרפאה? אני שואלת
ובעיני רוחי רואה את המרפאה הקטנה שאת פוקדת מעת לעת
כאן, אצלנו בשכונה

אבל את בכלל במקום אחר:
אילו הייתי צריכה לעבוד עכשיו הייתי שמחה
אהבתי את העבודה

אני שמחה שאהבת את העבודה.
היית אחות, ברוטו – ששים שנה. ששים. שנה
עד לפני כשנתיים. עד גיל 78!
אותי זה מאוד מרשים.

*

כמה דברים עשיתי, את אומרת לי,
אני ממש לא מאמינה כמה. דברים. עשיתי

ועשית

(אולי לא אדייק בכל הפרטים הכרונולוגיים,
אבל ניסיתי)

עוד כשהיית נערה עשית.
התנדבת במעברה
(ולמדת שם, ולימדת אותי, את המעדן המושלם: לחם אחיד עם מרגרינה וסוכר)
היית פעילה בשומר הצעיר
ומדריכה
יצאת למחנות עבודה ולהגשמה

למדת בבית ספר לאחיות כדי לטפל באנשים ולעזור.
עבדת בחדרי ניתוח – פסגת המקצוע
פירנסת יחד עם האיש שלך, הסטודנט,
וויתרת על הפיסגה המקצועית הזו לטובת גידול ילדים ומשפחה.

גידלת לא אחד, לא שניים – שלושה ילדים
מלאכה לא קלה
והמשכת לעבוד בלילות
כי לעבוד צריך
וגם להיות בבית בשביל ילדים שחוזרים מבית הספר
צריך

והיית שם, ולמדת והשקעת
ככל יכולתך עשית לתת להורות תוכן ומשמעות
לענות על הצרכים המיוחדים של כל אחד מהילדים,
כי כל אדם הוא מתישהו ילד-עם-צרכים-מיוחדים.

כשהגיעו נכדים טיפלת גם בהם
עזרת לנו עם כל הצאצאים
איפשרת לנו עבודה, יצירה ובילויים

*

כשהתאפשר פנית לענות גם על הצרכים שלך.
שאפת ללמוד, להתפתח, ליצור
למדת ציור כשאנחנו עוד בכלל לא היינו
ושוב אחרי הרבה-הרבה שנים.
למדת עיצוב טקסטיל, כי אהבת בדים, ואהבת ציור.
חשבת למזג בין האהבות האלה לכדי פרנסה

היית תופרת לעצמך בגדים
מיוחדים, כמו שלא היו לאף אחת מהאימהות.
אחת לזמן מה היית נוסעת העירה, אל חנות משכית,
במרתף בכיכר מוגרבי, אם אני זוכרת נכון
ורוכשת בדים עם הדפסים משגעים,
מהם הכנת את השמלות היפות שלך.

יש היום מונח רווח – פשיוניסטה.
משמעותו המילולית, אופנאית.
הוראתו – מישהי שמקדישה תועפות מרץ, דמיון ומחשבה
ב'התלבשות' הבאה.

אז לא היה קיים המושג הזה, אבל את – את היית התגלמותו
הקדמת את זמנך.
תפרת בגדים גם לנו, וסרגת
והכנת תחפושות מקוריות
כמו אותה תחפושת של מלכה שהכנת לי בכיתה ב' או ג'
משמלת הכלה שלך
ושאותה לא לבשתי כי ברגע האחרון החלטתי להתחפש להיפי
וגם באותה תחפושת לבשתי וסט סרוג מעשה ידייך…

*

את כל המיומנויות האלה לימדת אותנו, ככל שהסכמנו ללמוד

ושבת לסיעוד
צורך או אהבה? גם וגם?

פנית ללמוד פיסול בחומר, והצטיינת
עד היום שוכנות בביתך 'קבלות' רבות רושם
לאותה הצטיינות

למדת צרפתית,
ופנית ללמוד ליווי קבוצות, בנסיעות לחו"ל

ושוב שבת לסיעוד

יצאת למסלול יצירה חדש – צורפות
עבדת בו לתקופה

ושוב שבת לסיעוד

ועזבת – יצאת לפנסיה
עברת לנהל את משרד האדריכלים שאבא הקים במרתף ביתכם

ו…

ולמדת מדיטציה, ולמדת איסלם ולמדת, ולמדת ולמדת…

וחזרת לסיעוד, כבר בבית אבות
ולמדת להיות דולה – תומכת לידה
הקצה השני, כך הצגת זאת בפנינו

*

.
נסעת לאמריקה, עם אבא וגם בלעדיו
אירופה תוכל לחכות לי עד הפנסיה, הייתי אומרת
ונסעת לאוזבקיסטן, לאינדונזיה, ולהודו (משם חזרת מהר מדי, עם זרוע מרוסקת)
הצטרפת אל אחי הקטן בדרום אמריקה…
ונסעת לאנטארקטיקה
ל א-נ-ט-א-ר-ק-ט-י-ק-ה
אימא של מי  עוד נסעה לאנטארקטיקה?
איזו סבתא נסעה לשם?

.
נסעת עם חברות לקרנבל המסכות בונציה
מגשימה חלום ישן.

היו עוד נסיעות, את בטח זוכרת

כשחזרת, הבאת איתך מכל מקום טעמים ומטעמים
למדת שם מתכונים ורקחת לנו ארוחה
ברוח היעד שביקרת במסע

.
הבאת איתך את טעמי המקום, את צבעיו ואת… טקסטיליו
ביתך התמלא בעושר של צבעים, בדים, חומרים ופריטים יפהפיים
שכמותם לא ראיתי באף בית, של אף אימא-סבתא
בדים שישנם עד היום, ומעשירים את ביתך

ועוד כאלה שחבויים אצלי, ומחכים לתורם להיחשף

*

חברתך ש., שחיה כבר המון שנים בארצות הברית
כתבה לקראת יום הולדתך:
חברה נאמנה ביותר, שהקפידה לשמור על מערכת היחסים
במשך למעלה מחמשים שנים, היא אוצר אמיתי

לפני חודשים אחדים, ש. זו
הפנתה את תשומת לבי לדמיון שבינך לביני.
אני כמוך, כך היא כתבה לי, מחפשת כל הזמן עיסוקים חדשים
ממציאה עצמי מחדש
ומחפשת אופק חדש לעניין
תחום חדש ללימוד ועיסוק
כיוון חדש של יצירה, ומקור חדש להכנסה ולפרנסה.

חשבתי על זה הרבה
הבנתי את הדמיון
את העוצמה

*

מאז ילדותי המוקדמת לקחתם אותי, את ואבא, למופעי מחול מודרני.
בחסותכם ראיתי על הבמה את גדולי המחול של אותה תקופה, בלהקות בת שבע ובת-דור,
בזכותכם ראיתי על הבמה צעדים די ראשונים בקריירה המפוארת של אוהד נהרין,
שהוא היום גורו בינלאומי של מחול,
ולפני כעשר שנים גם למדתי תנועה – גאגא – אצלו ואצל תלמידים שלו. מי היה מאמין?
לקחת אותי למופע מחול בפסטיבל עין-גב, שם 'התאהבתי'
(בת כמה הייתי? על סף גיל ההתבגרות?)
בסולן בין-לאומי של הלהקה, שאת שמו מילמלתי בלילה לפני השינה.
קנת' גוסטפסון.
לימים ולשנים נודע לי שהוא נפטר מאיידס…
מחול מודרני הוא עד היום אמנות הבמה האהובה עליי

אצלכם בבית שמעתי ברסנס ובטהובן, צ'יק קוריאה, באך ומוצארט
רביעיית דייב ברובק, וביטלס
מוסיקה – גם אם שונה מכל אלה – היא אהבה גדולה ועצומה שלי
היום
ותמיד
ואת אבות המזון המוסיקליים האלה לא אוכל לשכוח

בבית הספר למדתי את הפרקטיקה של הקריאה,
את הנחת ה-א' לצד ה-ב' וכן הלאה
עד שקראתי מילה, ומשפט ופסקה…
אתם לימדתם אותי לקרוא
להיות בת אנוש שהקריאה היא לה שגרה, אמצעי למידה ומקור הנאה.
הבית היה מלא ספרים
כך גם הבית שלי, וספרים הם עבורי אהבה גדולה

כשלמדת עיצוב טקסטיל בשנקר
ואני – בת 12 – ביקרתי אותך שם, בסדנת ההדפסה,
ראיתי על הקיר, בגרם המדרגות, איור של שמלה עשויה נוצות טווס
ונשביתי
באותו רגע ידעתי מה אני רוצה ללמוד: עיצוב אופנה

היום – אחרי שנים רבות בתעשיית ההלבשה –
שאותה עזבתי שלא על מנת לחזור,
האהבות שלי הן יותר טקסטיליות מאשר אופנתיות
אני נמשכת אל החומרים, המרקמים, הצבעים…
האוצרות
מלאכת המחשבת

בילדותי, באנגליה, תירגמת עבורנו ספר ילדים
גבעת האגס – Pear Shaped Hill.
עיקר הפרנסה שלי היום נובעת מתרגום

*

כתבת?
את כותבת?
את בטח כותבת
אני – באופנים רבים ומשתנים – כותבת כבר הרבה שנים

*

לכל אדם יש תרבות אישית משלו,
מכלול אינספור החלקים
של הפאזל שהוא:
האהבות ותחומי העניין, הטעמים, ההעדפות

ביני לביני זוהי 'אבן יהלום רבת פנים'
כך כולנו: יהלומים רבי פנים

אני אבן יהלום, הוּלַדְתִי מאבן יהלום
נכריתי במכרה של הבית
לוטשתי בחינוך ובשנים
בעניין ובסקרנות שטבעתם בי
ובעושר.

אלמלא היית את – את
לא הייתי אני אני

תודה
באהבה
חן

.

.
אני מאוד שמחה שקראת והקשבת.

למי את דומה?
מי בחייך – אם לא היתה היא (או היה הוא) לא היית את – את?

ספר(י) לי, כאן למטה, בתגובות
[אלו של האתר, או אלו של פייסבוק],
בדף הקשר או במייל

להתראות שוב ממש בקרוב

.

תגובות פייסבוק

תגובות פייסבוק