/
את הפוסט הזה אני ממליצה לקרוא עם אוזניות טובות
לתת למוסיקה הזדמנות לאפוף את הראש
ללטף את המוח
שיתאהב
במפגש עם הסופר אופיר טושה גפלה,
שכתב את אחד הספרים האהובים עליי 'ביום שהמוסיקה מתה' הוא סיפר על מקורות השראה,
שעשויים בהחלט להיות מדיסציפלינה אחרת מהתחום שבו אנחנו יוצרים.
הספר הזה מכיל פסקול של מוסיקה שהיא בדיוק לטעמי.
קראתי אותו לראשונה לפני שנים אחדות, כשעדיין לא ידעתי על קיומן של רשימות-השמעה (פלייליסטים) ביו-טיוב,
ופשוט ליוויתי את הקריאה בכל שיר וקטע מוסיקלי, כשהם הוזכרו בסיפור, ויצרתי לעצמי פלייליסט ספונטאני.
אופיר סיפר עוד על דרכי העבודה שלו ככותב של רומאנים.
אחד הדברים הראשונים שהוא עושה הוא לאפיין את הגיבורים שלו.
הוא יוצר עבורם שני קורות-חיים: האחד חיצוני, שכולל פרטים ביוגרפיים חשובים
(נולד, גדל, למד, בגר, מת…);
האחר פנימי, שכולל לפחות 5 פרטים חשובים מההיסטוריה של הדמות,
שהשפיעו באופן משמעותי על חייה.
אחד הפרטים החשובים בקורות-החיים הפנימיים שלי הוא אהבתי למוסיקה,
שהיא עבורי מקור לא אכזב להנאה ולהשראה.
בהגדרה הרחבה ביותר אפשר לומר שאני אוהבת כמעט כל דבר שהוא רוק, או צירופים של רוק:
רוק קלאסי, ג'אז-רוק, רוק מתקדם, פולק-רוק, בלוז-רוק
גם יצירות קלאסיות אני אוהבת מאד, עם כמה הסתייגויות
וגם הפופ מוצא דרכו מדי פעם אל אוזניי ואל לבי
קשה היום ליצור גבולות חד-משמעיים
ויש שירים שנעים בשטח ההפקר שבין הפופ לרוק, ובהחלט נכנסים לפנתיאון המוסיקאלי שלי
מה הגיטרה הזו?! הוא שואל בהתפעלות. היורש האהוב שלי
המון שעות רכב יש לנו, לו ולי.
אנחנו עומדים לפני מעבר חצייה, ולפנינו זורם נהר של אנשים
אני מביטה בהם, מחפשת את הגיטרה
איפה? אני שואלת אותו. אני לא רואה שום גיטרה
ברדיו אמא. תקשיבי
ככה אני איתו, מפנה את תשומת לבו למוסיקה שאנחנו שומעים,
עושה לו הכרות עם להקות 'חשובות' ויוצרים שהם 'חובה'. אז הוא 'מעתיק'
וזה באמת סולו גיטרה נהדר. גיטרה חשמלית, כמו שאני אוהבת
וזה קטע שמעולם עוד לא שמעתי, של להקה שלא הכרתי (וגם לא הצלחתי לזכור את שמה)
כמה שאני אוהבת אותן, את הגיטרות האלה
We Will Rock You
בנעורי המוקדמים להקת QUEEN הושמעה ברדיו לעתים קרובות.
אני לא ייחסתי להם אז חשיבות מיוחדת
וכאשר, בשנות השלושים שלי, נתקלתי בנער צעיר שמאוד אהב אותם
חשבתי שזה היה בעיקר כי הוא מאוד… צעיר, נו, הוא עוד ילמד.
רק בשנים האחרונות, נגיד מאז גיל חמשים, אני לומדת להכיר בכוח ובייחוד המדהים
של הלהקה היוצאת-דופן הזאת
התגלמות הגלאם-רוק בהופעתם החיצונית
ויצירתיות פורצת דרך במוסיקה שלהם
לא פלא שבקיץ האחרון הלכנו לראות אותם
– היורש, שבינתיים התאהב בהם, ואני, שגם
Smooth
הגרוב, כך אני מסבירה ליורש, הוא התכונה של המוסיקה שגורמת לך לזוז, לרקוד.
בקיץ האחרון ראיתי במופע בפארק הירקון את אחד מגיבורי הגיטרה שלי מאז ומעולם
מלך הגרוב שהוא ז'אנר מוסיקלי בפני עצמו – קרלוס סנטנה
ורקדתי
או איך רקדתי
Since I've Been Loving You
אני אוהבת ללמוד
רכישת ידע גורמת לי הנאה גופנית מוחשית ויוצאת דופן.
אחד הדברים האהובים עליי הוא ללמוד על דרכי יצירה
של אנשים יוצרים: שחקנים, ציירים, פסלים וכמובן מוסיקאים.
היום, תוך כדי עיסוקים שתפסו לי את הידיים, אבל לא את המחשבה,
הקשבתי לראיון עם ג'ימי פייג', הגיטריסט המוביל של 'לד זפלין'
היוצר המרכזי של הלהקה, והרוח החיה שמאחוריה
הוצפתי באנרגיות עצומות יש מאין
כאילו הציתו בי מנוע טורבו שהיה כבוי
וואו, כמה שהוא מדהים, השיר הזה, בעיקר באוזניות
ומזכיר לי שגם בלוז אני אוהבת, בלוז של רוקרים
Comfortably Numb
אני ילידת חודש פברואר
לקראת סוף התיכון היה ברור שאתגייס מוקדם, ממש בקיץ
ולא יישאר לי זמן לנסוע לחופשה בחו"ל לפני.
לכן הצלחתי לשכנע את הוריי לאפשר לי לנסוע ללונדון בקיץ שאחרי כתה י"א.
איך הם הסכימו לשלוח נערה בת 17 לבד לחו"ל, אין לי מושג.
קשה לי להאמין שיהיה לי קל לשלוח את היורש לחו"ל לבד
גם כשיהיה בן 17, וגם יותר
באותו קיץ הופיעו בלונדון 'פינק פלויד' בסיבוב ההופעות הראשון של 'החומה'.
חברים שלי ואני רכשנו, בעזרת קשרים, כרטיסים במחיר הסמלי של 7.5 ליש"ט
וישבנו רחוק רחוק, בקצהו של האצטדיון המקורה.
את המחצית השנייה של המופע פתח השיר הזה
ששר גיבור הגיטרה שלי, דיוויד גילמור, יחד עם שותפו להנהגת הלהקה, רוג'ר ווטרס
בגרסה שבחרתי כאן, שהוקלטה שנים אחרי שהלהקה התפרקה,
הוא מופיע עם גיבור אחר שלי
ה-גיבור שלי, דיוויד בואי
בואי כבר לא איתנו
אני מאחלת לעצמי שעוד אספיק לראות את גילמור בהופעה
Ziggy Stardust and the Spiders from Mars
אהבתי למוסיקה הזו שעד היום אני אוהבת, נולדה מתישהו בתיכון.
על גב ספר ההיסטוריה של ד. ש. היו שמות של להקות וזמרים שעוד לא שמעתי עליהם, בדיו שחור, בכתב ידה המיוחד.
לא הייתי מאוד חכמה אז. כשראיתי שם את שמו של דיוויד בואי, אמרתי: איכס.
ד. ענתה רק: את לא מכירה.
וזה היה נכון. לא הכרתי.
נסעתי אל אחד מהיכלי הרוק של אז, ברחוב פינסקר בתל אביב, "בית התקליט"
שם, במרכז המרתף, ישב ק. הגבוה, בתוך מעגל של פטיפונים, והשמיע לקונים פוטנציאליים את התקליט שרצו לשמוע. רוב המאזינים נעזרו באוזניות. אם בחירתך זכתה לאישורו של ק. הוא היה משמיע אותה ברמקולים שהנעימו את שהיית הקונים בחנות.
התקליט הזה – תוצרת חוץ עם כל התוספות – הלך אתי הביתה
הפוסטר הגיע אל התיקרה, בדיוק מעל לכרית שלי
ועד היום, השיר הזה הוא אחד מהשירים שמייצגים בתודעה שלי את דיוויד בואי
ומה שהוא עושה כאן עם הגיטרה לא דומה לשום דבר אחר
Layla
אפשר היה לחשוב, אני אומרת לעצמי, שאם שיר היה קשור לאפיזודה אחת מסויימת בחייך,
והיא הסתיימה ממש רע, תשאירי את השיר מאחור, כמו את האפיזודה.
אבל לא – כל אפיזודה בחיי, ולא משנה איך היא הסתיימה, העשירה את חיי במוסיקה שממשיכה ללכת אתי
את אריק קלפטון ראיתי בהופעה בקיסריה שנים לפני שידעתי להעריך אותו
נהניתי, כן בהחלט
אבל לא כמו שהייתי נהנית אילו ראיתי ושמעתי אותו היום
האיש שגרם לי באמת לאהוב את אריק קלפטון
– ה-גיטריסט של הרוק בכל הזמנים במצעד הפרטי שלי –
גרם לי באלימות להפסיק לאהוב אותו עצמו.
ברגע אחד I fell out of love
ממש ברגע אחד
Maggot Brain
זה היה אחד ממקומות העבודה האחרונים שלי בתעשיית האופנה
חברה גדולה, עם מערכת ממוחשבת חכמה לניהול העבודה
וספרייה מעולה של מוסיקה על השרת הראשי, בחסות אנשי המחשבים.
בתוך תיקייה של 100 יצירות הגיטרה המובילות בכל הזמנים
מצאתי את הקטע הזה, שלא הכרתי עד אז, של להקה בשם Funkadellic
שגם אותה לא הכרתי.
מאז הקטע הזה היה עבורי מקור השראה, כשהאזנתי לו באזניות בכל הזדמנות
הצעת הגשה:
השיר הזה הכי טוב בשעת לילה מאוחרת, עם יין טוב
ופנאי להאזין לו באמת
אפשר בשניים
אוהב.ת מוסיקה? אין מצב שלא.
איזו מוסיקה את.ה אוהב.ת?
מה הרגשת כשהקשבת לשירים האלה? על מה חשבת?
ספר(י) לי, כאן למטה, בתגובות
[אלו שאל האתר, או אלו של פייסבוק],
בדף הקשר או במייל
להתראות שוב ממש בקרוב
.