אני מהמסתכלות בקנקן, לפני שרואה את מה שיש בו
בסופרמרקט אני מעדיפה את החמאה באריזה הגרפית השחורה-לבנה,
על זו הנוסטלגית עם הבית
וספרים אני בוחרת, במידה רבה, על פי הכריכה.
על הקנקן הזה, הספר הנאה, הכרוך בכריכה רכה, אני מסתכלת בשמחה.
הספר 'גינת בר', בפורמט לא שגרתי
בעטיפה הצהבהבה, בעיצובה הנקי של המעצבת דורית שרפשטיין
ובאיור היפהפה שעל כריכתו.
אני מאושרת לראות את שמה של המאיירת
– רפאלה שיר, אחותו של מאיר שלו –
על הכריכה, באותיות שגודלן כמעט כגודל שמו שלו.

.

.

האיורים היפהפיים האלה מלווים את כל פרקי הספר:
פרחי בר בצבעי מים בגוונים מדוייקים וחיים
ותמונות מהגינה, ברישומי עט מדוקדקים. תענוגות.
הגדילו מפיקי הספר, וכללו את כל איורי הפרחים בכפולה אחת
בסוף הספר, עם שמות הפרחים, כמין קטלוג.
לומדת את שמותיהם ומשננת

.

..

ביום ששי השתתפתי באירוע פתיחת תערוכה של הציורים מתוך הספר,
במוז"א – מוזיאון ארץ ישראל, ברמת אביב

יובל סער, היזם והאוצר הראשי של 'שבוע העיצוב' בתל-אביב
שוחח עם רפאלה שיר ועם מאיר שלו על העבודה המשותפת על הספר

שיר, שעסקה שנים רבות בעריכה ספרותית, והיתה 'עורכת צללים' במרבית ספריו של שלו,
התפנתה הפעם לצייר את הגינה ואת הצמחים שבה

היא ביקרה בגינה, וצילמה הרבה תמונות בזוויות המדוייקות שעניינו אותה
שהפכו בסיס לציורים שמלווים את הספר.

ציורי אווירה מהגינה ומהסביבה מצויירים בעטי 'פיילוט' פשוטים
ולצדם, ציורי הפרחים בצבעי מים ובעפרונות-צבע מסיסים.

במפגש מתארת שיר ('רפי' במשפחתה, כך סיפר שלו) את החיפוש אחר ה'פיילוט' הדק והעדין ביותר,
מספרת על השעות הרבות שבילתה בחנויות של צרכי כתיבה,
בהתלבטות בין ה-0.5 מ"מ הסטנדרטי, ל-0.7 השחור העבה,
ואל 0.3, 0.1 ו-0.01 שתוצריו הם שריטות אפרפרות עדינות.

.

.

בכל אחד מהרישומים ביקשה שיר לספק רמזים לנוכחות אנושית בגינה הזו.
אמנם ברישומים ובציורים שמלווים את הספר אין דמויות אנוש
וגם לא בעלי חיים – לא ציפורים, לא חתולים ולא חזירי-בר או חולדים, שהם מכוכבי הספר הכתוב.
אבל נוכחים ברישומים מדרגות ומרפסת, ברז וצינור השקייה, וכמובן המריצה האהובה על שלו.

.

יובל סער שואל את שיר על המדיומים שבחרה בהם, שהם בלתי סלחניים בעליל,
שכל טעת ניכרת בהם, ואי אפשר לצבוע עוד שכבה.
בתשובה שיר מספרת על חוסר הנסיון שלה בצבעי מים.
היא רגילה לצייר בגירי צבע ובגירי שמן (פנדות), אבל לא במים.
את המדיום היא למדה תוך כדי העבודה,
וחלק מהציורים ציירה שוב ושוב עד שהגיעה לרמה שהשביעה את רצונה.
ברישומי העט היא נעזרה גם בצבע אקרילי לבן, כ'מחק',
ואולם הצבע לא תמיד יצא לבן על הנייר, ונוכחותו ברישומים ניכרת,
כמו גם נוכחות מתווי העפרון בציורי הטבע, שנמחקו רק חלקית.
לי, כצופה בתערוכה, אחרי שכבר היתה לי עם הציורים האלה היכרות אינטימית מתוך הספר,
היה מאוד נעים לראות את העקבות האלה של העשייה.

.

.

עוד מספרת שיר על העשייה הזו, שהתבצעה בנפרד לגמרי מהטקסט.
לכן היא מתייחסת אליהם כאל רישומים וציורים, שנעשו בפני עצמם,
כהתרשמותה שלה מהגינה הזו,
ולא כאל איורים, שמתארים את המסופר בטקסט.
רק לאחר שציירה מה שציירה, בחרו שלו ושיר, יחד עם מעצבת הספר,
את הציורים והאיורים, ואת המקומות בספר שבהם יוצבו.

הפרחים בציורי הצבע ניתנים היטב לזיהוי, אבל אינם מה שנקרא 'ציורים אקדמיים',
שבהם צייר מקצועי מצייר את הצמח על כל פרטיו לטובת תיעוד קטלוגי מדעי.
בשיחה מספר שלו על ההתלבטות, באילו סוגי אימאג'ים יבחר עבור ספר,
אם בתצלומים, או בציורים אקדמיים.
לבסוף הבין שהוא מעוניין בציורים 'אימפרסיוניסטיים',
שבהם תהיה נוכחות וזהות של הפרחים עצמם, בדרך ניתנת לזיהוי,
ואולם תהיה בהם גם נוכחותה של המציירת, שביקרה בגינה ופגשה אותם פרחים פנים אל פנים.

סער שואל את שלו ואת שיר על העבודה המשותפת.
האם היו ביניהם הרבה ויכוחים ומריבות משפחתיות על הרקע הזה.
שניהם מדווחים על הרמוניה משפחתית מעוררת קנאה, ואולם מספרים גם על קונפליקטים מסויימים.

.

/

ברישומי העט בחרה שיר, מדי פעם, להציב אלמנט מהגינה במקום אחר מאשר הוא נמצא שם במקור.
לדבריה, הרישומים הם אווירתיים ולא תיעודיים. לגבי אחד הציורים העיר שלו שהברז לא נמצא
במקום שהיא ציירה אותו.
שיר התעקשה להשאיר אותו במקומו, ברישום, ועל כך ענה שלו, לדבריה, שלא תהיה לו ברירה
אלא להזיז את הברז.
בציור הפרגים, התברר לשיר מפי שלו, שהציור יפה אבל הפרגים האלה הם לא פרגים ישראליים,
שהם בעלי גוון אדום עמוק, אלא יצאו כתומים, כמו פרגי הבר באירופה.
כשהגיע שלו להצעה לשנות אותם באמצעות פוטושופ, בחרה שיר לצייר אותם מחדש,
כפרגים ארצישראלים אותנטיים וגאים.

.

.

אני חיית עיר
ספורות התקופות בחיי שבהן גרתי קרוב לקרקע
עם גינה מעבר לחלון
והינה, בשנה וחצי האחרונות אני גרה בדירת קרקע בשיכון וותיק, שמחלונה הרחב נשקפת גינת הבית,
שטיפח באהבה בעל הבית שלי.
בחורף, אחרי הגשמים, צצים בה פרחים ועשבים, והופכים אותה לרגע או שניים לגינת בר

עכשיו זכיתי גם לחוות את גינת הבר של מאיר שלו, דרך עיניו האוהבות, אצבעותיו המיומנות
ומילותיו – מילות מאיר שלו, שהרגישות הלשונית שלו מעוררת בי התרגשות שוב ושוב.
כשהוא מספר על פרחים או פירות, הצמח "עושה פרחים" או "עושה פירות".

את פרחי ארץ ישראל, כמו גם בעלי חיים וציפורים של ארצנו, אני מכירה דרך משחק הרביעיות המיתולוגי.
כך למדתי שעורב הוא ציפור שיר (ועד היום חקוק במוחי הצירוף "עורב אפור, גוזלים"),
כך למדתי את ההבדלים בין נורית, כלנית ופרג.

.

.

בן הזוג שלי הוא מדריך טיולים, אוהב טבע, ומכיר מאות ממיני הצמחים שגדלים כאן בר.
ישראל, שמבחינה אקלימית היא מעין גשר יבשתי בין אירופה לבין המדבר, היא גן עדן לשפע מינים שונים של צמחים.

'גינת בר' הוא ספר על האהבה של מאיר שלו לגינה שהוא מטפח,
לעמק שבו היא נמצאת (קרוב לנהלל, שם עברו עליו תקופות משמעותיות בילדותו),
ולארץ הזו, על אדמתה ועל צמחי הבר שלה.
בספר הוא מספר גם על  מערכות היחסים שלו עם כלי-העבודה, עם בעלי החיים שמבקרים בגינה,
עם עונות השנה ואפילו עם ספר הספרים.
בשפתו הייחודית, בחדות האבחנה שלו ובהומור הייחודי לו – השופע, בין היתר, לגלוג עצמי טוב-לב –
הוא חולק עם קוראיו רגעי אושר ורגעים של מפח נפש, אהבה, הסתייגות, ושיטות עבודה, בין אם בגינה או בחדר הכתיבה.

בפרק שלם בספר מתעצב שלו על התמעטות הטבע, על היעלמותם של מינים שלמים מאזורים רבים.
אני רוצה לנחם אותו, לספר לו על משפחה שלמה של צבים שגדלה בחצרה של ידידה בהרצליה,
על משפחת שממיות שחיה בפינה נסתרת במרפסת שלי בגבעתיים,
על האילניות והקרפדות שאנחנו פוגשים דרך טבעי בבית-ספר שדה אכזיב,
שם אנחנו שוהים בקביעות לצורכי עבודתו של האיש שאתי.

פרק אחר מקדיש שלו לסעודה איטלקית טובה:

"ועוד יש צורך בחמאה, בשמן זית מסוג עדין, ביין לבן יבש או חצי יבש, לא מתוק מדי ולא שרדונה, שהוא יין שלדעתי לא מכינים מענבים אלא  מנסורת של דיקט. מעט מלח, וכמובן – חופן עלי מרווה טריים מהגינה. אם שולחים אל הקטיף ילד, עדיפים חופניים, ואם ילד קטן – שלושה חופנים" (עמ' 107)

בהצהרה שמעוררת בי הזדהות רבה, משבח שלו את המיומנות באשר היא.

"הרגשתי שתנועותיו של בעל מקצוע הן התנועות היפות ביותר שצפונות בגוף האדם. גם היום אני נהנה להתבונן בנגר, במסגר, במטלף בהמות, בסתת, באופה – יותר מלצפות בספורטאים או ברקדני בלט". (עמ' 12)

*

רק בשנים אחרונות גבר העניין שלי בסוגה ספרותית שהכרתי אך מעט – הממואר, בעברית 'רומן זכרונות'.
מאיר שלו כותב תמיד בגוף ראשון.
כל הרומנים שלו כתובים מנקודת הראייה של אחת הנפשות המרכזיות בסיפור, בשפתו של אותו דובר.
הספר הזה כתוב בשפתו היפה של שלו עצמו.

בתוך סיפור האהבה שלו לגינת הבר שלו, הוא חורז גם את משנתו בשאר נושאים,
בעין חדה ובאוזן רגישה לניואנסים, ובלב אוהב.
גם את טכניקת הכתיבה הייחודית שלו הוא חולק איתנו, הקוראים, בנדיבות.
נרמוז רק שיש הכותבים בעיפרון, בעט כדורי או בעט נובע, יש הכותבים במחשב עם מקלדת, ומאיר שלו כותב במקל.

זמן קצר אחרי שקראתי את 'גינת בר' המלבב, האזנתי ב'אייקאסט' לספרו 'שתיים דובים'
– ספר שנוי במחלוקת גם בין אוהבים מובהקים של מאיר שלו.
והנה, חלק מדעותיו ה'נרגנות' שלו עצמו, כפי שהן מובאות ב'גינת בר', שם שלו דווקא בפיו של הסבא,
האיש הקשה שהטיל את צלו על כל סיפור העלילה ב'שתיים דובים'.
כקוראת שתמיד מסתקרנת לגבי אמנות הכתיבה ודרכי עבודתו של הכותב, היה לי עונג מיוחד לזהות אותם.

.

עוד מילות אהבה של שלו

"…טוב לו לאדם שיהיה לו לימון בגינתו. אם אין לו גינה, אפשר לטעת לימון בכניסה לבית המשותף. אם השכן שמתנגד לכל דבר מתנגד גם לזה, אפשר לגדל לימון בעציץ גדול, במרפסת…
ועוד דבר: אם אתם יורדים מהארץ, כדאי לטעת לימון במקומכם החדש, כדי לשמור על משהו מזהותכם. אך זכרו שהלימון עלול לחוש מצוקה במקומות קרים כמו ברלין או מונטריאול, על כן אני ממליץ לרדת רק לסיציליה, לקליפורניה, לאוסטרליה, ליוון ולעוד מקומות שגם הלימונים שמחים בהם. טעו לכם לימון במקומכם החדש, וכשהגעגועים תוקפים – הריחו עלה או פרי או פרח, ותכף ומיד תרגישו טוב יותר". (עמ' 112)

*

"למרבה השמחה עדיין לא המציאו חצב תרבותי, אבל גם זה יקרה, מן הסתם, ואז יהיה לנו חצב נמוך ושמן שיפרח כבר באביב בצהוב ובוורוד". (עמ' 150)

אני רוצה לספר למאיר שלו, שבמהלך ביקור בלונדון, בחודש אוגוסט האחרון,
נתקלתי בחנות עיצוב ומשתלה, בצמח שנראה ממש כמו חצב, דומה לו בגובהו ובתפרחותיו,
אלא שהוא… צהוב.
מה שמו? לא שאלתי. חבל

.

.

.

כל הציורים, רפאלה שיר (יח"ץ)
כל התצלומים: חן סיון, כל הזכויות שמורות

התערוכה המקסימה פתוחה במוז"א – מוזיאון ארץ ישראל – עד סוף החודש

תערוכת האיורים הזו מצטרפת לאירועי שבוע האיור בתל-אביב, שייפתח ב-16 בנובמבר
בקרוב ל-60 חללי תצוגה ברחבי תל אביב ויפו.

.

.

קראתן.ם את 'גינת בר'? אהבתן.ם? ספרו לי
מסתכלות.ים בקנקן? באיזה? מה יש בו?

ספרו לי כאן, בתגובות, במייל או בדף הקשר

.

.

תגובות פייסבוק

תגובות פייסבוק