ההשתקפות שלי במראה היא לא אני
לא אני כמו שכולכם רואים אותי, אלא תמונת-מראה
מה שאתם רואים משמאל, אני רואה מימין
מה שאתם מימין, אני רואה משמאל
אבל זה לא הכול
כבר כמה שנים שאני בכלל לא מזהה אותה, את זו שנשקפת לי במראה
זה התחיל לפני בערך שלוש שנים, קצת אחרי תחילת 'גיל המעבר'
הידוע לשמצה. האכזר
הגוף שלי השתנה, כטוב לבו בתועפות-הורמונים שלא הכיר
הלך ותפח, שינה פרופורציות, מאסה והיקף.
לא אני
והפנים
מי זו שם בכלל?
בהתחלה בכלל לא זיהיתי אותה
לא עזר שגם עברתי תהפוכות איומות של תספורת ושיער
אמרתי את זה לאחדות, ולאחדים, שייעצו לי בחוכמתם:
תלמדי לאהוב אותה. את זו שבמראה. כי אין לכן ברירה
אתן חיות יחד, לטוב. ולרע
ולאהוב אותי. כי מי אני בכלל
אם לא בת דמותי – זו שבמראה?
בינתיים עברו כבר שלוש שנים
התרגלתי
השיער ארך (שוב צריכה תספורת, תלתלים סוררים…)
והלב טיפה יותר מפויס
אותי אני כבר די אוהבת – הישג לא מבוטל
אבל את זו שבמראה…
מי זו בכלל?
מי אני? מי אנחנו
מה ומי מגדירים אותנו?
מצב משפחתי. ג'נדר. מקצוע.
מצב כלכלי. הצלחה (מה זו בכלל הצלחה? מי ומה מגדיר אותה?)
מחשבות. זכרונות. אהבות (וההיפך).
השראה. פחדים. חששות.
וסטטוס?
מקצועי. כלכלי. חברתי.
והמקצוע? זה שלמדתי?
זה שבו עבדתי? שנים
זה שחלמתי…
זה שרכשתי בכוח החיים.
מגדיר אותי העיסוק הרשמי, או העיסוק המעשי?
מגדיר אותי העיסוק לפרנסה, או זה שבא מאהבה?
השכלה
רשמית? אקראית-נרכשת (שעליה גאוותי)
נסיון-חיים
מצב משפחתי
השקפת-עולם
אמונות
אמונה
באל? בכוח עליון?
או שלא
ובאיזה אל-או-שלא
ואיך מביעה-את-זה-או-שלא?
שלא!
אמונה באדם
אמונה בבנות חווה
נוקשות
גמישות
חושים
רגשות
רגישויות
אהבות (כבר אמרתי אהבות?)
מיומנויות
יכולות
כישורים
כשרונות
שאלות
ותשובות
רצונות
שאיפות
הצלחות
אכזבות
?
אני בת, ואחות, בת-זוג ואימא
לפי איזה סדר? כרונולוגי?
סדר החשיבות? סדר התלות?
לפי סדר התלות אני: אימא, בת-זוג, בת, אחות
אבל לא – כי אימא שלי היום תלויה במידה רבה בי
אז:
בת, אימא, בת-זוג, אחות
או
אימא, בת, בת-זוג, אחות
לפי אבא או לפי אימא?
אמא'לההההה!!!
(יש בכלל אנשים שאומרים אבא'לה)
אני מעצבת אופנה – זה רשמי
אופנאית – המותג שלי
ומעצבת בכלל – זה אישי
ובת-חווה יוצרת – מהותי
מציירת, כותבת, מבשלת, מעצבת, כותבת, יוצרת
כותבת!
כל אלה. אני
אני אישה
אני אשת-איש (הוא בן-זוגי – לא בעלי)
אני רווקה – רשמית
בזוגיות – רגשית
וגם מעשית
אימא – תמיד תמיד תמיד
אני אישה ולא גבר
זה בטח מכתיב את מי שאני.
ראיית העולם שלי, הזווית
אולי אפילו שחיי הם באפורים ובוורודים
ולא בשחורים ובלבנים.
זו תכונה נשית? או שאצלי זה רק מקרי
כל אלה – אני
אני מעצבת ומעצבת
אני חולמת וחושבת
אני כותבת וכותבת
אני יוצרת ויוצרת
אני מקצועית, מקצוענית
אני מסורה ויסודית
אני מתעצבנת, מתעצבת וכואבת
ושמחה
אני יפה.
אני יפה?
אני יפה! גם אם לא מתה על זו שבמראה
כל אלה – אני
אני אבן יהלום רבת פנים
כולנו יהלומים רבי פנים
מותר האישה. מותר האדם
אני בת-חווה לומדת
כל דקה ורגע עֵרוּת (ואולי גם בשינה) אני מנסה להפיק שיעור
בכל זמן נתון אני לומדת באוניברסיטה הזו של היומיום
את כל הדקות המתות בחיי, המבוזבזות במטלות ריקות ממשמעות
– נקיון-הבית, הדחת כלים, קיפול כביסה –
אני מעבירה – מבלה – בלמידה
ממי?
מכל מי שאני מוצאת – לעתים באופן לגמרי מקרי – ברשת
כך נתקלתי אקראית בגברת המופלאה הזו, קרולין מק'היו
קואוצ'רית-על מסקוטלנד
שמלמדת אנשים בכל העולם לחיות את חייהם באותנטיות גמורה
ולהביא לידי שלמות את האמנות שבלהיות הם עצמם.
זה לא קצר- זו אולי שיחת הטאד הארוכה ביותר ששמעתי
אבל היא שווה וראויה לכל שניית האזנה שתשקיעו בה.
השראה טהורה
"Your only job while you're here, on earth, is to be as good at being you, as they are at being them" Caroline McHugh, The Art of Being Yourself
.
אני מאוד שמחה שקראת והקשבת.
איך את.ה מגדיר.ה את עצמך?
לפי אהבות? עיסוקים? הישגים?
ספר(י) לי, כאן למטה, בתגובות
[אלו של האתר, או אלו של פייסבוק],
בדף הקשר או במייל
להתראות שוב ממש בקרוב
.
/
23 תגובות
חן, אישה יפה שכמותך. תתחדשי על הבית החדש, על הנדל״ן האינטרנטי היוקרתי!
יעל יקרה, תודרבה מאוד
שלקחת את הזמן לקרוא ולהגיב
ואפילו להחמיא!
חנסי! יא מהמממת. פוסט מושלם. מרגש, נוקב, אישי, מקצועי, חושפני. וווואאאהההוו. בא לי לחבק אותך. כשקראתי אותו הרגשתי שכתבת הכל בנשימה אחת ואח"כ קצת ליטשת. מבטיחה תיכף לקרוא את הכל. בנתיים, מדהים
וואו, עדה, איזו התלהבות גורפת
הפוסט הזה נכתב כבר לפני לא מעט זמן, כשהתחבטתי הרבה בעניין התכנים שיהיו באתר הזה.
הייתי תקועה עם המחשבה שזה הנושא שאיתו אני צריכה לפתוח, והמילים לא באו.
ואז פתאום כן. וזה מה שיצא
שמחה שהצלחתי להגיע אלייך, ואל הלב שלך
חיבוק מרחוק על מי שאת ועל מה שאת. תתחדשי על היהלום החדש שלך. תמשיכי לבנות אותו כמו שרק את יודעת!
תודה רבקה
על מי *שאת* ועל כל הפירגון
תעשו חיים, שם, רחוק
מזל טוב חן על היהלום החדש.
על 4 שנים לאופנאית.
על התובנות, השיתוף, העשייה, התהייה ובעיקר בעיקר בעיקר על החמלה והאהבה קודם כל העצמית וכמובן למה שתומך.
שמחה שיש לי ההזדמנות להגיב מחוץ לעולם הפייסבוק (שנטשתי לפני שנתיים) למרות שאני עוקבת אחרי האופנאית וגם באינסטגרם.
המממ. נטאלי, עוררת את סקרנותי
קודם כול תודה, על כל המילים הטובות, כאן ובפוסט על אימי
ועכשיו, איך הגעת אל הבלוג? דרך אופנאית?
חן יקרה, כל כך יפה כתבת, התחברתי למילים, למהות, להוויה. מי אנחנו באמת ומה? יהלומים! מלוטשים כל אחת במידות שלה,. וכשאנו מגלות ושלימות עם מה שיש ומגלות שהיש הוא הרבה יותר מהאין, זו התעלות! מקסים! מקסימה!
יצרת פה עולם מרתק, מחכה לקרוא את הדבר הבא, ב ה צ ל ח ה ?
תודה, מיכל
אני מוצאת שכולנו יהלומים מלוטשים היטב, גם כשאנחנו אבנים אחרות, צבעוניות, שונות
וזה כל היופי
מותר האדם במגוון האנושי האינסופי
על קיר המקדש של אפולו בעיר דלפי, כתובות המילים "דע את עצמך". אני חושבת שזה נפלא שמילים שנכתבו במאה הרביעית לפני הספירה, עדיין אקטואליות כל כך היום, בעיקר בשדה הטיפול וההתפתחות האישית שאליו אני שייכת. אני מאמינה גדולה ב"לדעת את עצמך" שכן, עם עצמך את חיה ועל כן כדאי שתכירו זו את זו. ההיכרות הזו, יוצרת קרבה, אינטימיות, חמלה ואהבה במקרים הטובים ובעיקר מאפשרת לכל אחת ואחת מאתנו "לעבוד" עם מערכת ההפעלה היחודית שלה.
יחד עם זה, אני יותר ויותר מבינה שהגדרה עצמית, עם כל הסדר והארגון שהיא מביאה, גם מגבילה מאוד. אם הגדרתי את עצמי כמישהי "סגורה" לדוגמא, אז הגבלתי אותי לסוג מאוד מסויים של התנהגות או הוויה.
אז יש כאן איזשהו פרדוקס שאני תוהה על קנקנו. אנחנו זקוקים להגדרות כדי להבחין אותנו מאחרים, אך אנחנו גם מגבילים אותנו באמצעות אותן הגדרות עצמן. ואולי "הפתרון" מצוי בכך שעלינו "לדעת את עצמנו" ראשית ואז לנתץ את כל ההגדרות שלנו כדי להתפתח ולגדול.
חן נפלאה ואהובה שאת. כמה שאני שמחה שיש לך במה חדשה שבה את יכולה להביא את הקול היחודי, הנבון, העמוק והעדין שלך. אני יודעת עד כמה שקדת על בניתו של בית זה, איך כל פרט ופרט כאן עבר תהליך של חשיבה ודיוק וסינון עד להפך למזוכך וטהור בדיוק כמו ליטוש של יהלום. ואת אהובה יקרה, את יהלום נדיר ומיוחד.
שמחה ומתרגשת איתך ובעיקר אוהבת. מאוד.
תודה, כרינה אהובה
אולי… אולי "דע את עצמך" לא זהה במהוותו לגדרות, הגדרות ותוויות
אולי דווקה ההיכרות הזו האינטימית עם מי שאני, עם השאלות שאני שואלת והתהיות שתוהה, דווקא היא מאפשרת פתח להתפתחויות חדשות.
התהיה המקורית שלי היא גם על תוויות והגדרות בעיני ., כאלו שנובעות ממקצוע, מעמד חברתי ומשפחתי, ומעמד כלכלי…
תוהה איפה לאמץ הגדרות 'מקובלות' ואיפה להשאיר את העניינים פתוחים, רק בשבילי
.
אני מאוד שמחה שאת כאן, קוראת אותי
מזמן לא קראתי חדש בבלוג שלך…
נפגשות בסוף הקיץ?
אהבתי את מה שכתבת
זה מזכיר לי המושג "מושג", רעיון, שם, מילה. מצד אחד זה מבדיל ומפריד, מצד שני עמו אנו בוראים עולמות, מציאות ותפיסת עולם
בהצלחה חן
כותבת מדהים , מעורר מחשבה בהצלחה נשיקות
תודה, דפנה
על המחמאות והברכות 🙂
אם עוררתי מחשבות, ביצעתי את העבודה שלי היטב
כן הגעתי דרך האופנאית.
הכרנו דרך סלונה… אני בעלת הבלוג הכל זמני – הבלוג של נטאלי. מיאסטניה גראביס, 3 ימים בטיפול נמרץ… תמיד היינו קוראות נלהבות ומפרגנות אחת של השניה. גם כתבת לי תגובה על השאלון שהיה איתי כשותפה של co.co. כיף לעקוב אחרייך עכשיו גם כאן.
אגב, אני עדיין מחכה לשמוע מה נגמר עם הדו"ח עם עיריית ת"א 🙂
כן… לקח לי זמן לזהות אותך מהזכרון שלי
אבל האסימון נפל כשקראתי את התגובה שלח בפוסט השני.
אני מקווה שאת בטוב
(הדו"ח של עיריית תל אביב: חזרו אליי אחרי חודשים ואמרו שבדקו ומצאו שאני טועה. אני יודעת שהם לא בדקו כלום, כי אני אל טועה, אבל חבל היה לי על האנרגיה. שילמתי משהו כמו 150 או 180 ש"ח והתעצבנתי בשקט מול ההתעמרות. אני בטוחה שזו שיטה: הם יודעים שלמעט מאוד אזרחים יש יכולת ואנרגיות לבדוק, ושהבדיקות עולת יותר מהדוחות, וככה מרוויחים על דוחות סרק או על טעויות, מבלי שהם טוחים לבדוק אם האזרח אולי, בכל זאת, צודק. גרררר)
אני בסדר, תודה לך.
אכן מרגיז מאד.
חבל שיש הרבה גופים כאלו שעל דרך התשת האזרחים מרוויחים כספים.
אבל נחזור להתמקד ביהלומים החדשים שלך.
שמרתי לי את ההרצאה שאוכל להאזין לה בזמני הפנוי.
תודה, נטאלי
באמת כדאי להקשיב להרצאה של הגברת הזו, יותר מפעם אחת
היא מאוד מעוררת מחשבות
(וראית איך היא לבושה ומסופרת?)
.
מאחלת לך הרבה בריאות
הי חן תתחדשי על הבלוג – אתר, הוא נראה טוב!
כיף לקרוא את ההגיגים שלך, על זהות, איפיון, והמבט שלנו על עצמנו.
תהני מהמרחב-בית שיצרת, עם יהלומים בשלל צבעים
תודה, שלי
אני בהחלט מתכוונת ליהנות ממנו
חלק גדול בהנאה שלי היא בהנאה של הקוראות.ים
אז משמח אותי כפליים שנהנית
חן , רק אתמול (אולי כבר שלשום) הכרתי אותך דרך התגובה שלך בפייס, באתר הבלוגינג לפוסט שלי על ניו יורק …
וכבר אז שמתי לב ליהלומים שבמילים – זו היתה תגובה אחרת, אמיתית ולא פייסבוקית .
היום נכנסתי לתמרי וגיליתי את שביל היהלומים שפיזרת שם + האתר שהשקת לפני שבועיים .
הסתקרנתי ומייד נכנסתי והופתעתי מהאומץ שלך להסתכל במראה ולנהל שיחה עם עצמך (כן, דרוש אומץ לעמוד מול עצמך ולהל שיחה כזו) . אחרי שליטשת את היהלום שבך, הגשת אותו נקי, צלול ויפה באופן הכי טבעי אל מול כל העולם .
נהנתי ותודה
אווו, טובה
כמה מילים טובות שנתת לי פה מהלב הטוב שלך. זה מאוד מרגש. תודה
אני שמחה לארח אותך כאן, בסלון הוירטואלי החדש שלי
מקווה שיהיה לנו נעים כאן, יחד