שתי תמונות מסלול זכורות לי מרונית אלקבץ
אנחנו בערך בנות אותו גיל והתחלנו את דרכינו המקצועיות באותה תקופה
התמונה הראשונה, אולי היא רק פרי דמיוני
אולי הדבקתי יחד תמונות אחדות, שבזכרוני הן מתקשרות אלה לאלה.
רונית הייתה אחת מצוות גדול של דוגמניות שהופיעו בתצוגת הגמר של בני המחזור שלי, ב'שנקר'.
היה לה אותו מבט עז, נוכחות עדינה ושקטה אבל נוכחות
היא נהגה ללבוש ג'ינסים קרועים, יומיומיים כאלה, וגופיות
שומדבר גרנדיוזי, ככה כמו כולנו, בקיץ ההביל של גוש דן
בתמונת המסלול שאני זוכרת-ספק-מדמיינת
רונית מופיעה בקולקציית הגמר המאוד צבעונית של בן כתתי ירון מינקובסקי.
כל הדוגמניות שלו לובשות מערכות בגדים שלמות
שעשויות בדים שחורים המכוסים רקמות בוכריות בצבעוניות עזה.
רונית, במרכז התצוגה שלו, לבשה ז'קט קטן מתוך הקולקציה עם הג'ינס הקרועים שלה
ורקדה יחפה לאורך המסלול.
היא 'עבדה' את המסלול כמו אף אחת שראיתי לפני כן, או אחרי כן.
באותו רגע, המסלול היה הממלכה שלה
.

.
את התמונה השנייה אני זוכרת היטב
מערב הפתיחה של שבוע האופנה 'גינדי TLV', בסתיו 2015,
כשהציגה שמלה של מעצב הקוטור הפריזאי אלבר אלבז, שגדל בבת-ים, ולמד עיצוב אופנה ב'שנקר'.
השמועות על מצב בריאותה של אלקבץ כבר היו באוויר,
נתמכות בתספורות ותסרוקות שהיו מאוד שונות מהשחור-הארוך-המלכותי שאיפיינו את הופעתה ואת דמותה.
ממקומי בשורה הראשונה דימיתי לראות את הקושי, כשהיא יצאה אל המסלול.
חשתי שהיא כבר לא מי שהייתה אז, למעלה מעשרים וחמש שנה לפני כן
טוב, מי כן? מי יכול להישאר בדיוק מי שהיה, בחלוף 25 שנה?
.

.
השמלה הזו במלוא תפארתה היא שפותחת את התערוכה במוזיאון העיצוב של חולון
בחלל התצוגה התחתון, יחד עם תמונות רבות מחייה העשירים, ומהקריירה המגוונת שלה
.

.
במסדרון המקיף את קומת הכניסה מוצגים "חלונות" או ארגזי תצוגה
שמכילים תכשיטים מהאוסף שלה
תוצר של שיתוף הפעולה הפורה בינה לבין מעצבת התכשיטים סמדר פאולה עזריאל
בעלת המותג פאולה ביאנקו, שפעל בין השנים 2005-2015.
יותר מאשר התכשיטים עצמם, משכה את עיני התצוגה
כמעין תיבות תצוגה של "חדרי פלאות" היסטוריים, המכילים פריטים אקזוטיים
כמו אוסף פרפרים
או טבע דומם שמחכה לצייר.
.

.

.

.
בקומה השנייה של המוזיאון מבויימות סצנות כאילו-קולנועיות,
לצד תצוגה של פריטים ומערכות לבוש מהאוסף הפרטי שלה,
חלקם שימשו ללבושה היומיומי, וחלקם מתוך סרטים בהשתתפותה,
ודימוי של חדר הלבשה מבולגן של הכוכבת-הדיווה.
.
.
.
.
החללים מוארים כולם באור קלוש
ספק כאיזכור לעולם הקולנוע שבו פעלה ובו התגלמה גדולתה,
ספק כדי לשמור על החומרים העדינים שמהם עשויים חלק מהבגדים
(בתערוכות בעולם של פריטי לבוש תקופתיים, נהוג להציגם באור קלוש
כי אור חזק עלול לפגוע בסיבים העדינים והרגישים)
.
.
.
.
חלק מהמוצגים בהחלט יפים ומעניינים וראויים לתצוגה, חלקם היו בעיני מעניינים פחות
.
.
.
.
האישה המיוחדת הזו, שבסביבות גיל שלושים בחרה לעזוב את הארץ
כשמאחוריה קריירה מצליחה בדוגמנות, ולפניה כבר המתינה קריירה במשחק
בעקבות הצלחת הסרט הנבואי-משהו 'המיועד', שבו כיכבה לצד שולי ראנד,
עברה לצרפת, מבלי לדעת את השפה
ובקשיים מרובים פילסה לעצמה דרך אל עולם הקולנוע והתיאטרון שם
וגם כאן
עד מותה באפריל 2016
.
.
היה לה קשר מיוחד מאוד עם האופנה ועם הבגדים
אלו שלבשה בחייה הפרטיים
אלו שלבשה בתפקיד הפרסונה הציבורית קולנועית שלה, 'רונית אלקבץ',
ואלו שלבשה בתפקידים הטלוויזיוניים והקולנועיים שהיא מילאה
היא היתה שותפה מלאה לעיצוב התלבושות שלבשו הדמויות שגילמה
היתה לה רגישות יוצאת דופן לנראות של הדמות
ולחלק המשמעותי שיש לתלבושות ולאביזרים בעיצובה.
היתה לה גם ראייה תרבותית-היסטורית רחבה.
כל הבגדים המיוחדים שאספה במשך עשרות שנים היו מונחים בארונה,
עטופים בנייר משי לבן, ומלווים בפתקים בכתב ידה,
שבהם היא ציינה את שם המעצב, את הנסיבות שבהן הגיע הבגד לידיה או עוצב עבורה,
ואת האירוע או התפקיד שבהם לבשה אותו.
.

.
מכל הפריטים ומערכות הלבוש בתערוכה הרשימה אותי דמות אחת
עתידית
שעוצבה עבורה על-ידי המעצב ויקטור (ויוי) בלאיש
דמותה של דונה גראצייה נשיא
שעליה עבדה אלקבץ, ולא הספיקה לגלם
.

.
לצדה הוצגה המערכת שעיצב בלאיש עבור דמות עתידית אחרת, שעליה עבדה,
זמרת האופרה מאריה קאלאס
אני בהחלט יכולה לדמיין לעצמי את אלקבץ לובשת כל אחת משתי הדמויות
.
.
מחמאות רבות יש לי עבור העושים במלאכת הקמת התערוכה הזו:
* המנהל האמנותי שלומי אלקבץ, אחיה הצעיר של רונית אלקבץ,
ושותף ליצירות הקולנועיות החשובות שלה,
הוא שגם עיצב את התערוכה המרשימה הזו, אחת היפות שראיתי בחיי
* האוצרת יערה קידר
* מעצב דמויות התצוגה ויקטור בלאיש, שהיה אחד ממעצבי האופנה הקרובים לאלקבץ
* המעצב והמרצה בשנקר, רונן לוין
ועוד רבים
אבל
ויש כאן אבל גדול
התערוכה הזו היא רקוויאם לרונית אלקבץ
שמן הסתם יש לו מקום
אבל היא לא תערוכת עיצוב, ולא עוסקת באופנה
.
האם מקומה במוזיאון שמוקדש לעיצוב? שאלה
החללים החשוכים
המסכים שעליהם מוקרנים סרטים, קטעי סרטים, נאומים וראיונות של אלקבץ
הנוכחות הגדולה מהחיים שלה עצמה
התערוכה הזו, לטוב ולרע, עוסקת בפרסונה הציבורית
– אולי גם בפרטית – אבל לא בעיצוב בכלל ולא בעיצוב אופנה בפרט
האם נהניתי? – מאוד
האם אני ממליצה על התערוכה? – כן, בהחלט
מה מקומה במוזיאון לעיצוב? – התשובה לשאלה הזו לא ברורה לי
החוויה כמבקרת בתערוכה היא עצומה ומקיפה
אבל אני, כמי שחיה, שותה ואוכלת עיצוב בכלל, ואופנה בפרט, חוויתי גם אכזבה
.
.
כל התמונות: חן סיון, אלא אם צויין אחרת. כל הזכויות שמורות
תודה לירון מינקובסקי, על התמונה מקולקצית הגמר שלו
תודה ללי-את הלר, על החֶבְרָה ועל הסיפור שלה עם רונית אלקבץ
עוד פרטים על התערוכה באתר המוזיאון
.
.
מיהי עבורכן.ם רונית אלקבץ?
האם לדעתכן.ם היא ראויה לרקוויאם שכזה?
ביקרתן.ם בתערוכה? ספרו לי
.
.
10 תגובות
כשראיתי את הנושא עזבתי את העבודה ורצתי לקרוא. רונית אלקבץ היא דוגמה ומופת בעיניי לאותנטיות נדירה, אומנות בלתי מתפשרת ומותג אישי לא מתחנף שאין הרבה כדוגמתה. סיקרת את התערוכה מקסים. השילוב בין הפריטים, לסיפור, לזכרונות האישים, להבעת הדעה -נהדרת שאת יקרתי. לגבי השאלה בסוף האם זה המקום? לגמרי כן. על מנת לענות על שאלה כזו את צריכה לחזור לשאלה מה זה עיצוב? ופה אני בוחרת ב-2 הגדרות קלאסיות. אחת של סול באס שאומרת שעיצוב זו חשיבה שהופכת ניראית. השניה של דיוויד קלי שאומר שהכי חשוב בעיצוב זה האימפקט על העולם ולא עיצוב פודיום או שולחן או לצורך הענין שמלה. אותם בגדים לא היו הם על מישהי אחרת. רונית נתנה להם תוקף ועוצמה. בדיוק בגלל זה יש לי תחושה קצת מוזרה כשאני מתבוננת על הבגדים שמונחים מוצגים ללא האישה שבהם. כששמת תמונה שלה בשמלה הצהובה לצד השמלה המונחת היה לי קל לראות את העוצמה שבשימלה. נתת לי הרבה חומר למחשבה ורצון עז לכתוב כבר על העיצוב בוונציה וזו כוחה של כתיבה. תודה יקרתי ויום מקסים.
תודה לך, יקירתי, על התגובה המקיפה והמנומקת
למדתי ממך הרבה על מהותו של העיצוב, ועל תכליתו, מעבר למה שכבר ידעתי
כלומר – העיצוב, במקרה הזה, לא מתמצה בבגדים אלא בפרסונה שהיא עיצבה מגופה, ממוחה ומלבה
.
יאללה, תכתבי על העיצוב בוונציה
אני בטוח אקרא
ו… לכי לתערוכה. תהני מכל רגע
שלום בתי
מדהים מה שהראש היהודי יכול להמציא ולייצר בכדי ליפות את הגוף (הנשי) שמתחתיו.
כנראה בכדי להשלים/לכסות את היופי החסר
באמת? אתה באמת מאמין שהבגדים נועדו להסתיר כיעור?
לא נסחפת קצת?
כתוב ומצולם מרתק, תודה
תודה, אילה
ברוכה הבאה אל בלוג יהלומים 🙂
חן יקרה,
מאוד נהניתי לקרוא, במיוחד אחרי שבקרתי עם כל משפחתי בתערוכה.
גם אני מאוד אהבתי את דונה גרצייה נשיא ואת מריה קאלאס.
אהבתי את הדרמטיות, את הפאות השחורות עם הליפסטיק האדום.
התרגשתי לראות פריטים אלו ואחרים.
אבל
כל הזמן היה לי גוש בגרון והרגשתי במן פוסט מורטום. באירוע שאחרי לוויה. היה עצוב מאוד והעצב התבטא באווירה קודרת וכהה. ממש נתקלנו בשושנים האדומות בקומה הראשונה שלא היו מוארים.
במקום לחגוג את חייה ואת פועלה והאישיות המיוחדת שלה, הרגשתי שאני במסע אזכרה.
שורה תחתונה, ביקור שכולו הנאה מהעושר הרב ואוסף חיים מדהים המהול בעצב. השאירה אחריה ילדים קטנים.
המתבגרים מאוד התרשמו. לא מכירים אותה מסרטים.
הילדות בנות השמונים והתשעים לא יכלו להירגע ממבנה המוזיאון של רון ארד, שהוא בעצמו יצירת אמנות.
כיף תמיד לקרוא אותך.
רוית יקירתי
ראשית, תודה. אני שמחה שנהנית לקרוא אותי
כשיצאנו מהתערוכה אמרתי ל לי-את "זו לא תערוכת אופנה, זה רקוויאם". ואכן
אבל יש באירוע הזה עוד צדדים שאני רק מתחילה לעכל
.
את צודקת. כשכתבתי על האפילה בחללי התצוגה חשבתי על שתי סיבות אפשריות לכך, אבל על הקדרות לא חשבתי
אני עוד אחזור לתערוכה הזו, וגם לפחות לאחת ההרצאות שנלוות אליה, ואקח אתי את אמי
אולי גם אכתוב עוד עליה ועל הדיון שנוצר סביבה
.
בעניין המבנה… יש לי עליו ביקורת מאוד נוקבת. בפעמים הראשונות שביקרתי בו ממש כעסתי
אבל זו כבר אופרה אחרת
הי חן יקרה! תמיד נהנית לקרוא את הסיקורים שלך, והסיקור הזה סיקרן אותי במיוחד.
אני אישית לא יכולה לשמוע הסברים והדרכות בתערוכות,
לפעמים נצמדת להסברים שמושמעים במכשירים הדיגיטליים, ולפעמים קוראת בכדי להשביע את הבורות שלי.
בתערוכה הזו קרה לי משהו שנהייתי היפרית והתרגשתי באופן מיוחד.
לא עניינו אותי פרטים על המוצגים, ועל המיצגים שהיו שם.
הרגשתי שאני בתערוכה של אשה אחת ויחידה כמו שרבות חושבות עליה.
הרגשתי את העצמה שלה בכל מה שעשתה/נגעה/הפיקה.
רונית אלקבץ אשה טוטאלית בעשייה שלה.
רק היא יכולה להיות מוצגת בתוך בגדיה האישיים, רק עליה זה נראה מעניין ועובר ביג טיים.
אין לי ציפיות מז'ה טאם רונית אלקבץ שתהיה תערוכה על אופנה.
אני רוצה כיוצרת וקטונתי כמובן ללכת בדרך של אשה כמוה, ליצור בלי עקבות וללכת עם האמת הפנימית שלי.
אהבתי את כל מה שראיתי,
חוויתי התרגשויות מכל הגירויים שם בז'ה טאם. תודה אירית.
תודה, אירית, על התגובה ועל השיתוף
אחרי עוד מחשבה, תגובות של קוראות.ים וביקור נוסף, אני נוטה להסכים עם דעתך
מתבשל אצלי פוסט נוסף בנושא