שתי תמונות מסלול זכורות לי מרונית אלקבץ
אנחנו בערך בנות אותו גיל והתחלנו את דרכינו המקצועיות באותה תקופה

התמונה הראשונה, אולי היא רק פרי דמיוני
אולי הדבקתי יחד תמונות אחדות, שבזכרוני הן מתקשרות אלה לאלה.
רונית הייתה אחת מצוות גדול של דוגמניות שהופיעו בתצוגת הגמר של בני המחזור שלי, ב'שנקר'.
היה לה אותו מבט עז, נוכחות עדינה ושקטה אבל נוכחות

היא נהגה ללבוש ג'ינסים קרועים, יומיומיים כאלה, וגופיות
שומדבר גרנדיוזי, ככה כמו כולנו, בקיץ ההביל של גוש דן

בתמונת המסלול שאני זוכרת-ספק-מדמיינת
רונית מופיעה בקולקציית הגמר המאוד צבעונית של בן כתתי ירון מינקובסקי.
כל הדוגמניות שלו לובשות מערכות בגדים שלמות
שעשויות בדים שחורים המכוסים רקמות בוכריות בצבעוניות עזה.
רונית, במרכז התצוגה שלו, לבשה ז'קט קטן מתוך הקולקציה עם הג'ינס הקרועים שלה
ורקדה יחפה לאורך המסלול.
היא 'עבדה' את המסלול כמו אף אחת שראיתי לפני כן, או אחרי כן.
באותו רגע, המסלול היה הממלכה שלה

.

.

את התמונה השנייה אני זוכרת היטב
מערב הפתיחה של שבוע האופנה 'גינדי TLV', בסתיו 2015,
כשהציגה שמלה של מעצב הקוטור הפריזאי אלבר אלבז, שגדל בבת-ים, ולמד עיצוב אופנה ב'שנקר'.
השמועות על מצב בריאותה של אלקבץ כבר היו באוויר,
נתמכות בתספורות ותסרוקות שהיו מאוד שונות מהשחור-הארוך-המלכותי שאיפיינו את הופעתה ואת דמותה.
ממקומי בשורה הראשונה דימיתי לראות את הקושי, כשהיא יצאה אל המסלול.
חשתי שהיא כבר לא מי שהייתה אז, למעלה מעשרים וחמש שנה לפני כן
טוב, מי כן? מי יכול להישאר בדיוק מי שהיה, בחלוף 25 שנה?

.

.

השמלה הזו במלוא תפארתה היא שפותחת את התערוכה במוזיאון העיצוב של חולון
בחלל התצוגה התחתון, יחד עם תמונות רבות מחייה העשירים, ומהקריירה המגוונת שלה

.

.

במסדרון המקיף את קומת הכניסה מוצגים "חלונות" או ארגזי תצוגה
שמכילים תכשיטים מהאוסף שלה
תוצר של שיתוף הפעולה הפורה בינה לבין מעצבת התכשיטים סמדר פאולה עזריאל
בעלת המותג פאולה ביאנקו, שפעל בין השנים 2005-2015.
יותר מאשר התכשיטים עצמם, משכה את עיני התצוגה
כמעין תיבות תצוגה של "חדרי פלאות" היסטוריים, המכילים פריטים אקזוטיים
כמו אוסף פרפרים
או טבע דומם שמחכה לצייר.

.

.

.

.

בקומה השנייה של המוזיאון מבויימות סצנות כאילו-קולנועיות,
לצד תצוגה של פריטים ומערכות לבוש מהאוסף הפרטי שלה,
חלקם שימשו ללבושה היומיומי, וחלקם מתוך סרטים בהשתתפותה,
ודימוי של חדר הלבשה מבולגן של הכוכבת-הדיווה.

.

.

.

.

החללים מוארים כולם באור קלוש
ספק כאיזכור לעולם הקולנוע שבו פעלה ובו התגלמה גדולתה,
ספק כדי לשמור על החומרים העדינים שמהם עשויים חלק מהבגדים
(בתערוכות בעולם של פריטי לבוש תקופתיים, נהוג להציגם באור קלוש
כי אור חזק עלול לפגוע בסיבים העדינים והרגישים)

.

.

.

.

חלק מהמוצגים בהחלט יפים ומעניינים וראויים לתצוגה, חלקם היו בעיני מעניינים פחות

.

.

.

.

האישה המיוחדת הזו, שבסביבות גיל שלושים בחרה לעזוב את הארץ
כשמאחוריה קריירה מצליחה בדוגמנות, ולפניה כבר המתינה קריירה במשחק
בעקבות הצלחת הסרט הנבואי-משהו 'המיועד', שבו כיכבה לצד שולי ראנד,
עברה לצרפת, מבלי לדעת את השפה
ובקשיים מרובים פילסה לעצמה דרך אל עולם הקולנוע והתיאטרון שם
וגם כאן

עד מותה באפריל 2016

.

.

היה לה קשר מיוחד מאוד עם האופנה ועם הבגדים
אלו שלבשה בחייה הפרטיים
אלו שלבשה בתפקיד הפרסונה הציבורית קולנועית שלה, 'רונית אלקבץ',
ואלו שלבשה בתפקידים הטלוויזיוניים והקולנועיים שהיא מילאה

היא היתה שותפה מלאה לעיצוב התלבושות שלבשו הדמויות שגילמה
היתה לה רגישות יוצאת דופן לנראות של הדמות
ולחלק המשמעותי שיש לתלבושות ולאביזרים בעיצובה.

היתה לה גם ראייה תרבותית-היסטורית רחבה.
כל הבגדים המיוחדים שאספה במשך עשרות שנים היו מונחים בארונה,
עטופים בנייר משי לבן, ומלווים בפתקים בכתב ידה,
שבהם היא ציינה את שם המעצב, את הנסיבות שבהן הגיע הבגד לידיה או עוצב עבורה,
ואת האירוע או התפקיד שבהם לבשה אותו.

.

.

מכל הפריטים ומערכות הלבוש בתערוכה הרשימה אותי דמות אחת
עתידית
שעוצבה עבורה על-ידי המעצב ויקטור (ויוי) בלאיש
דמותה של דונה גראצייה נשיא
שעליה עבדה אלקבץ, ולא הספיקה לגלם

.

.

לצדה הוצגה המערכת שעיצב בלאיש עבור דמות עתידית אחרת, שעליה עבדה,
זמרת האופרה מאריה קאלאס

אני בהחלט יכולה לדמיין לעצמי את אלקבץ לובשת כל אחת משתי הדמויות

.

.

מחמאות רבות יש לי עבור העושים במלאכת הקמת התערוכה הזו:
* המנהל האמנותי שלומי אלקבץ, אחיה הצעיר של רונית אלקבץ,
ושותף ליצירות הקולנועיות החשובות שלה,
הוא שגם עיצב את התערוכה המרשימה הזו, אחת היפות שראיתי בחיי
* האוצרת יערה קידר
* מעצב דמויות התצוגה ויקטור בלאיש, שהיה אחד ממעצבי האופנה הקרובים לאלקבץ
* המעצב והמרצה בשנקר, רונן לוין
ועוד רבים

אבל

ויש כאן אבל גדול

התערוכה הזו היא רקוויאם לרונית אלקבץ
שמן הסתם יש לו מקום
אבל היא לא תערוכת עיצוב, ולא עוסקת באופנה
.
האם מקומה במוזיאון שמוקדש לעיצוב? שאלה

החללים החשוכים
המסכים שעליהם מוקרנים סרטים, קטעי סרטים, נאומים וראיונות של אלקבץ
הנוכחות הגדולה מהחיים שלה עצמה

התערוכה הזו, לטוב ולרע, עוסקת בפרסונה הציבורית
– אולי גם בפרטית – אבל לא בעיצוב בכלל ולא בעיצוב אופנה בפרט

האם נהניתי? – מאוד
האם אני ממליצה על התערוכה? – כן, בהחלט
מה מקומה במוזיאון לעיצוב? – התשובה לשאלה הזו לא ברורה לי

החוויה כמבקרת בתערוכה היא עצומה ומקיפה
אבל אני, כמי שחיה, שותה ואוכלת עיצוב בכלל, ואופנה בפרט, חוויתי גם אכזבה

.

.

כל התמונות: חן סיון, אלא אם צויין אחרת. כל הזכויות שמורות

תודה לירון מינקובסקי, על התמונה מקולקצית הגמר שלו

תודה ללי-את הלר, על החֶבְרָה ועל הסיפור שלה עם רונית אלקבץ

עוד פרטים על התערוכה באתר המוזיאון

.

.

מיהי עבורכן.ם רונית אלקבץ?

האם לדעתכן.ם היא ראויה לרקוויאם שכזה?

ביקרתן.ם בתערוכה? ספרו לי

.

.

תגובות פייסבוק

תגובות פייסבוק