נראה לי שאת בדיכאון, היא אומרת לי.
שיחת חולין של חברות-שכנות
(היא אשת-מקצוע, היא יודעת).
היא ליד דלפק העבודה במטבח, אני יושבת אל שולחן האוכל העגול, הכחול
האיש שלה והאיש שלי בשלהם (וויסקי)
הילדים בשלהם
ואני בדיכאון.
זאת האבחנה
אחרי שאמרתי לה שהכול בסדר וכל זה, רק כשאני מסתכלת בראי אני רוצה למות
.
פעם הייתי חוגגת חודשלדת שלם
יום אחד עם החברה הזאת, יום אחר עם אחרת,
יום עם אבא, יום עם אמא – מהיתרונות שבחיים עם הורים גרושים
ועוד יום עם… מי שיבוא
.
מתנה
ואז הכרתי אותו, ממש כמעט ביומולדת שלי,
40
מובן שסיפרתי לחבר'ה. בבלוג.
(קריאת חובה לכל הרווקות שזקוקות לעידוד,
ולכל בנות ובני האדם שאוהבים סיפורי אהבה)
וזאת היתה יופי של סיבה למסיבה;
ובא היורש והוסיף סיבה על הסיבה
והכול היה יופי-טופי
עד שלא.
עד שיום שישי אחד ישבתי במטבח אחד
וסיפרתי לחברה אחת
מה קורה לי כשאני מסתכלת בראי
.
.
עם הידיעה התבשלתי זמן מה לפני שהלכתי לבדוק אותה ולחפש לי עזרה
ומצאתי
סידרה.
ראשית איבחון שאישש את הסברה (מקצוענית החברה שלי, כבר אמרתי)
אחריו פסיכולוגית טובה (תודה ל'), שהקשיבה לי כמעט שנה, בהתמדה;
אחריה מדריכת-הורים-מתנה (תודה גדולה עם חיבוק, י'),
שהפתיעה ואימנה אותי, כדי שאוכל להיות טובה קודם כול אל עצמי
ואז גם הוֹרָה טובה ליורש;
ולאחריה – כהמשך ישיר – מאמנת רגשית שאין, אבל אין כמותה
(את יודעת כמה אני אוהבת אותך),
שהעמיקה אתי כמו שאף אחת.ד אחר.ת בחיי לא העמיק.ה
ועזרה להנכיח בחיי אותי
ואת האפשרות שאני אוהַב.… אותי.
בין המראות שהציבה בפניי, היא שאלה אם אני אוהבת את עצמי.
כשעניתי במבוכה שלא, היא שאלה אם אני רוצה לאהוב אותי.
אחרי שבוע חזרתי עם התשובה שאני רוצה לרצות לאהוב. אותי.
מה היום? לא בדיוק יודעת, אולי הֶרְגֵל, אולי לא מעזה
בכלופן יותר. אותי.
.
.
חגיגות
לקח לי קצת זמן להיזכר מה היה ביומולדת בשנה שעברה
עד כמה חגגתי ועם מי.
עם המשפחה, כמובן, בהרכבים משתנים (תודה, אבאשלי);
עם האיש שאתי, והיורש (מסעדה מפונפנת, אוכל מלוח עד כדי החזרת שלוש מנות);
עם חברה אחת שיחד חגגנו יומולדת משותף בהופעה של שלום חנוך (איזה כיף היה, נכון ל.?);
עם חברה-שכנה שהזמינה אותי לארוחה בבוקר סחוף-רוחות במיוחד
ונתנה לי במתנה מחברת מיוחדת, שמייד הפכה למחברת המשאלות שלי
– תיכף אפתח אותה ואברר לעצמי אם יש לי משאלות להוסיף, או לסמן שהגשמתי.
אפילו מסיבה ארגנתי לעצמי ולעוד ערימה של חברות
– ארבע מהן חגגו פחות-או-יותר אתי את יום ההולדת –
ועשיתי לנו מסיבת פורים.
חלקנו התחפשנו
סורי, אין תמונה. אני לא מרוצה מהן
.
.
חוגגת
השנה הודעתי חגיגית על חגיגות
בין היומולדת העברי – ט"ז שבט – לבין הלועזי, ה-10 בפברואר 2019.
20 יום (לכל הפחות).
זה לא יומולדת עגול, אפילו לא חצי עגול
אז מה?
קניתי לי במתנה שני זוגות מגפונים
ואיזה עשרה עציצים, רובם פורחים,
סיכת-עלה נהדרת של מעצבת נהדרת לא פחות
וסדנת בישול שנדחתה ל-15 בחודש. סגרנו חודש. חודשלדת
.
.
.
.
בשישי בחודש, כשחגגנו יום שנה במסעדה 'שלנו',
הוא שאל אותי למה אז, בפעם הראשונה, בחרתי דווקא במסעדה הזאת.
כשהכרנו, יממה וחצי הוא נתן לי לחכות עד שהתקשר, החצוף.
החברות שאיתן הוא נפגש באותו בוקר אמרו לא שלא יזדרז להתקשר
כדי לא להיראות "מתלהב".
בשיחת הטלפון הראשונה, שנמשכה שעות ארוכות
הוא ניחש שביומולדת הקרוב אחגוג 29.
עוד לפני הניחוש הייתי חכמה והתערבתי איתו על ארוחה במסעדה
ואליה אנחנו מקפידים לחזור לפחות פעם בשנה.
אז למה? פשוט כי אני אוהבת
.
.
יש לי מזל,
יום ההולדת שלי סמוך לט"ו בשבט חג הפריחות,
ליום המשפחה,
ליום השנה שלי איתו, וגם לוולנטיינז.
מלא סיבות למסיבות.
השבוע עשיתי לא מעט הליכות
שבאחת מהן פגשתי במקרה חברה ותיקה לשיחה נעימה
תמיד יש על מה;
ראיתי פרפר שישב רגע לנוח על מכונית חונה;
הצלחתי לקרוא ספר אחרי הרבה זמן שלא
.
.
אירחתי ארוחה משפחתית חגיגית,
בשבת באו חברים לפיצה ביתית. חגיגית;
הבחורים שלי קנו לי עוגת יומולדת טעימה בצבעים חגיגיים
וקיבלו אותי בקונפטי של עלי וורדים;
קיבלתי עוד ועוד צמחים לפינת העציצים המתחדשת.
הייתי בסדנת הבישול הגלילית ליד האח המבוערת
(כדאי. תשאלו אותי אצל מי)
אבא וזוגתו הכינו לי ארוחת יומולדת נהדרת
ואפילו הצלחתי לבלות שעת שמש חורפית עם הבנזוג בשמורת חוף השרון
רק הוא ואני, ואירוס הארגמן, שהיה התירוץ לגיחה הקצרה
.
.
.
.
.
היום יש לי פוסט. חגיגי.
ממשיכה לחגוג. חודשלדת
שנת-ו-לדת?
אולי כבר אחגוג כל השנה
.
.
מתנה
מתנות
מתנות חומר
מתנות רוח
מתנות בשר ודם ונפש ורוח
אלו האהובות עליי
.
בזמן האחרון אני מאוד שמחה בחברות שזכיתי בהן
בתקופה הנוכחית בחיי
שאותה אני מסמנת בנקודת ההתחלה של אופנאית, הבלוג הראשון שלי, ביולי 2013.
זכיתי בהמווווון נשים נהדרות שנכנסו לתוך חיי
במסיבת-חיבוקים עם כל מפגש
ובשפע הבריאות שמפגש עם נשים טובות מביא לחיי.
כבר חודש אני חוגגת יומולדת
לא עגול
די גדול
שלא הפחיד אותי בשיט
.
בורכתי המוני ברכות
מהן מא.נשים שכמעט ואין לי קשר ממשי איתן.ם
מהן חידושי קשרים עם א.נשים מעברי, כולל מסעות נעימים בשבילי הזיכרונות
ומהן ברכות אישיות שריגשו אותי עד תום. עד דמעות.
עד שהתקשיתי להאמין שאליי המילים מכוונות
.
בשנים האחרונות אני עוברת תהליך מרתק של התפתחות אישית
הדיכאון ההוא כבר מזמן מאחוריי
למדתי משהו חשוב על אופטימיות
– אופטימיות זהירה? אופטימיות טהורה! –
ואני מוצאת עצמי בהווייה של הודייה.
זאת המתנה שלי החודש, השנה ובכלל, בחיי שעכשיו.
כרגיל, המשהו הטוב שלי הוא אף פעם לא קטן
.
איחולים . ייחולים
לפני שלוש שנים השתתפתי בסדנת "לוחות חזון" שהייתה עבורי סמן בדרך שלי.
את היְצִירָתִיּוֹת שחשתי שאבדה לי מזה שנים, מצאתי שוב שם, באותו בוקר.
הלוח שיצרתי לעצמי אז הכיל את המילים Dream, Breath, Go
שעדיין ממלאות תפקיד מרכזי בחיי ובעשייה שלי
.
אחרי שנתיים השתתפתי שוב בסדנה כזאת.
תוך כדי עשייה היה נדמה לי שהלוחות שלי דומים מאוד זה לזה.
חלק מהתמונות ממש חזרו בין שני הלוחות
אבל הלוחות עצמם שונים בתכלית
והמילים… המילים שונות מאוד.
י. הנהדרת, מדריכת ההורים והדרכים בחיים מתחילת הפוסט,
הבחינה ביניהם היטב.
בלוח הראשון שלטה "עשייה" – Doing
בשני "שהייה" – Being
.
.
אני מאחלת לעצמי להיות ולשהות יותר
גם אם לעשות פחות,
למצוא לעצמי אזורי נוחות, ושם להיות;
להמשיך להיות יצירתית, ליצור ולכתוב
להמשיך ללמד ולהרצות, ולהרחיב את המסגרות
להמשיך ללמוד. כל הזמן אני לומדת, אז עוד;
להיפגש בכל שבוע עם חברה אחת לפחות
ואחרי מעל 20 שנה בלי – אני מייחלת לחברה-הכי-טובה;
להיפגש יותר עם אבא שלי (את אמא אני רואה לא מעט);
למצוא זמן ותקציבים לכמה מיזמים
שכבר לפחות שנה נמצאים אצלי בקנה (ובראש, ובמחברת החלומות);
לקרוא יותר ספרים
לראות יותר סרטים (וסדרות, שכבר שנים לא יצא לי לראות);
למצוא בתוכי כוחות לשמור על תזונה טובה ונכונה
ולעסוק יותר בספורט
.
.
ועוד אני מאחלת לעצמי לקבל את עצמי, כמו שאני, כי אני כזאת
לאהוב את עצמי
ולהמשיך לחלום חלומות
.
.
איך זה אצלך?
את בשהייה – Being, או בעשייה – Doing? או שאצלך בכלל העניין הזה מאוזן?
ממה את נהנית? מה אזור הנוחות שלך?
את אוהבת את עצמך? מפרגנת לעצמך?
מתי יש לך יומולדת? איך את חוגגת?
על מה את חולמת? מה מאחלת לעצמך? עד כמה מגשימה?
ספרי לי כאן בתגובות, או באופן פרטי
.
.