מאה ימים

געגועי הם בגבי, אהובי, שוכנים לבטח שם, בשקע בין השכמות
שם ספגתי נוכחותך המחבקת, העוטפת
שם היא חסרה

בפתע באת, אהובי
נפגשנו לחולין
וכשפסעת חצי צעד לפני על מדרכה צרה ידעתי
אותך אוהב, אם אך אתיר לי
בגבך הארוך והצר
בשמץ הכפיפה שבצעדיך הרחבים
אותך אוהב

 

מאה ימים חלפו
– לא, רק שמונים –
מאז אותו קפה-של-בוקר-יום-ששי
ראשון של ידידות
אני שתיתי מיץ, אתה – קפה שלישי
שקט וביישן רמזת לי: לך קסמתי
ויפיתי
ולא נרמזתי

 

קפה ומיץ היו לבירה
חולין לקשר נפש

 

ועוד כוס בירה
ועוד כוס ויסקי
התרתי לי: אותך אהבתי

 

לא אאשים אותם, משקאות-נועם-דגניים
רק אברך ואודה
על כי פקחו עיני
והתירו מוסרותי
נתנו לי חירותי לאהבה

 

גם לשונך התירו, וויסקי וסיגריות צורדים גרונך:
האם אמרתי לך, שאלת, כמה יפה את, ומושכת?
לא, לא אמרת
חסכן היית במילים
נבוך, חושש לשחקן לאין

אבל כמעט מחול היה בגופך
אתה שלעולם אינך רוקד
פניך בפני
ירכיך בירכי
במחול-שתיה-לידה-של-אהבה

 

גופינו לפותים מכילים מוכלים טועמים נושמים מנשימים

נושמים…
לו יכולתי הייתי בכל גופי אותך חובקת
עוטפת
אופפת
לו רק יכולתי
בכל חלקיק של עור שבי לחוש נוכחותך
בכל שורש שערה

 

בשקע הצוואר
ובין הירכיים
ובתוך הנשמה

 

גם באולם הומה אדם
הרחק מאחורי
בגבי חשתי ישותך

*

קודש אהבתנו חולל אל היומיום

העולם חבר נגדנו
מרבה מטלות ומכביר נסיבות
מערים קשיים
מרחיק אוהבים

 

נעמת לי, יקר, בשלף שיערך הסמיך-הרך
במתק שפתותיך המדייקות להפתעה
בכחול-עיניך ים
אורות בחיוכך

 

באיברך הזקור
הסבלני
המשתף ומשתדל
המאהב ולא בועל

 

טעמת לי אהוב בנשיקתך העשנה

יפית לי אהוב בדעתך האיתנה

לו אך תשוב

.

 

.

.

.
טוב… פעם ידעתי לכתוב, והייתי אמיצה

הטקסט הזה נכתב לפני יותר מ-15 שנים
מאז כבר הפסקתי להתגעגע לאיש ההוא
הכרתי את האיש שאתי, והקמנו משפחה

גם עכשיו, כשאני קוראת אותו, משהו נקשר לי בגרון
משהו נוסטלגי, שבב של זיכרון

.

.

אני מאוד שמחה שקראת

מה מעורר בך נוסטלגיה?
למה את מתגעגעת? בגלוי? בסתר?

ספר(י) לי, כאן למטה, בתגובות
[אלו שאל האתר, או אלו של פייסבוק],
בדף הקשר או במייל

להתראות שוב ממש בקרוב

/

/

תגובות פייסבוק

תגובות פייסבוק